Pharaoh is getting flustered, acting erratically and not making much sense. His servants have asked him, “Don’t you realize that Egypt is lost?” One senses that he is rattled by their condescending tone. Then he summons Moses and explodes, “Go, serve the Lord your God–who are the ones to go?” It’s a bit grotesque to watch. This powerful man suddenly has no power, but he hasn’t quite realized it yet. So he resumes interrogating Moses about who exactly is on the roster to worship God. This elicits one of the greatest lines attributed to Moses—“We will all go, young and old: we will go with our sons and daughters, our flocks and herds, for we must observe the Lord’s festival.”

In my movie mind, I imagine Moses standing up tall—looking Pharaoh in the eye, and making his proud declaration of intent. All-of-us-are-going. We love reading this text—it shows that Moses, and thus the Torah, and thus Judaism, has an inclusive ideal of worship. Regardless of gender or generation—all Israelites are required to worship God properly. At least that is how we like to read it. But Pharaoh is not stirred. In fact, his response sounds unhinged. He utters three phrases which don’t quite add up to a coherent statement.

JPS renders his confusing response as, “The Lord be with you the same as I mean to let your children go with you! Clearly, you are bent on mischief.” Each year I read this line and wonder what he is trying to say. I’m not alone, of course. Let us consider two Midrashic readings, one quite reasonable and yet incomplete, and the other far more expansive, not quite convincing and yet far more satisfying.

Midrash Shmot Rabba understands Pharaoh to mean, “worship is done by young men—once you mention children it is clear that your intention is flight, not worship.” Implicit is part two—you also don’t need women to worship God! I see through your pious cover story and realize that your goal is not religious but economic and political. You want to steal my slaves!” This interpretation works pretty well as a contextual reading, what we call p’shat. Still, it doesn’t really account for the first clause, “the Lord be with you,” and it doesn’t explain the odd phrase at the end, literally, “look, evil is against your faces.”

A more fanciful reading comes from Midrash Yalkut Shimoni. As Midrash often does, this text connects a number of distant passages that all share an odd feature. In Exodus 32, after the golden calf incident, Moses pleads with God not to destroy Israel, “for the Egyptians would say with evil God took them out.” And in Joshua 5, there is a long passage describing how the Israelites did not circumcise their sons in the wilderness, but did so upon entry to the land, after which they observed Passover. Joshua says that in doing so, they, “rolled away the disgrace of Egypt.” Yalkut Shimoni links these texts, saying that Pharaoh’s astrologers noted a bloody star called Ra’ah, or evil (perhaps the planet Mars?) rising, and informed him that Israel would be marked by blood—presumably a reference to brit milah. This would protect them, but in this moment, Pharaoh also predicted that in the desert, the Israelites would not in fact practice circumcision. This is the “evil against their faces.” Only in the days of Joshua, when the Israelites reinstituted this mitzvah did they remove the “disgrace of Egypt”—that is, Pharaoh’s taunt that in the desert they would not worship God as promised.

This reading takes us far from viewing Pharaoh as an unhinged despot. Instead, he becomes a truthteller who is criticizing Moses for failing to live up to his vaunted principles. I’m not saying that this is “the pshat.” But I think it interesting that the Sages chose not to make a buffoon of Israel’s arch-enemy, even when tempted to do so. Instead, they built him up in stature, looked self-critically at the conduct of their heroes, and used this story to instill greater piety and integrity of worship.

In our day, we prefer to mock our political opponents, seeing them as fools and ourselves as righteous and brilliant. Perhaps it is all justified, but this may still not be the wisest approach. From our ancient sages we learn to take opposition seriously, and to use it to reflect critically on our own conduct. This model can turn conflict into an opportunity for spiritual growth. Would that we were mature enough to follow the example of our ancestors.

שמות פרק י, ח-יא

(ח) וַיּוּשַׁ֞ב אֶת־מֹשֶׁ֤ה וְאֶֽת־אַהֲרֹן֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם לְכ֥וּ עִבְד֖וּ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֵיכֶ֑ם מִ֥י וָמִ֖י הַהֹלְכִֽים: (ט) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה בִּנְעָרֵ֥ינוּ וּבִזְקֵנֵ֖ינוּ נֵלֵ֑ךְ בְּבָנֵ֨ינוּ וּבִבְנוֹתֵ֜נוּ בְּצֹאנֵ֤נוּ וּבִבְקָרֵ֙נוּ֙ נֵלֵ֔ךְ כִּ֥י חַג־יְקֹוָ֖ק לָֽנוּ: (י) וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם יְהִ֨י כֵ֤ן יְקֹוָק֙ עִמָּכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֛ר אֲשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם וְאֶֽת־טַפְּכֶ֑ם רְא֕וּ כִּ֥י רָעָ֖ה נֶ֥גֶד פְּנֵיכֶֽם: (יא) לֹ֣א כֵ֗ן לְכֽוּ־נָ֤א הַגְּבָרִים֙ וְעִבְד֣וּ אֶת־יְקֹוָ֔ק כִּ֥י אֹתָ֖הּ אַתֶּ֣ם מְבַקְשִׁ֑ים וַיְגָ֣רֶשׁ אֹתָ֔ם מֵאֵ֖ת פְּנֵ֥י פַרְעֹֽה:

שמות רבה (שנאן) פרשת בא פרשה יג ד”ה יג, ה ויאמר

רעה נגד פניכם] (/שמות/ י’). מהו: כי רעה נגד פניכם? אמר לו: דרך הבחורים והזקנים לזבוח, שמא הקטנים והטף? מי שאומר דבר זה אין דעתו אלא לברוח. לא כמו שאתם אומרים: דרך שלשת ימים נלך במדבר (/שמות/ ח’), לפיכך ראו כי אותה שאתם מחשבים לעשות, שיש בדעתיכם לברוח, היא תשוב נגד פניכם, שלא תצאו מכאן. הדא הוא דכתיב: לא כן לכו נא הגברים ועבדו את ה’ (/שמות/ י’). אמר להם: אם תאמרו לא כן מחשבתנו לברוח, אם כן יאמנו דבריכם. לכו נא הגברים ועבדו את ה’, שהטף אינן בני עבודה. למה אתם צריכין להם? אלא: כי אתה אתם מבקשים (שם /שמות י’/), לברוח אתם חפצים, לפיכך איני שומע לכם לכלום. מיד צוה וגירש אותם משם, הדא הוא דכתיב: ויגרש אתם מאת פני פרעה (שם /שמות י’/).

ילקוט שמעוני תורה פרשת כי תשא רמז שצב

למה יאמרו מצרים [לב, יב]. זש”ה היום גלותי את חרפת מצרים. לפי שראה פרעה באצטגנינות ואמר להם לישראל ראו כי רעה נגד פניכם אמר להם אני רואה באצטגנינות שלי כוכב אחד עולה לקראתכם שמו רעה והוא סימן דם והריגה וכשחטאו ישראל במדבר בעגל אמר משה בתפלתו למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם זהו שאמרנו לכם ראו כי רעה נגד פניכם מיד וינחם ה’ על הרעה [לב, יד] והפך את הדם לדם מילה שמל אותם יהושע וזהו שנאמר היום גלותי את חרפת מצרים שהיו אומרים דם אנו רואים עליכם:

יהושע פרק ה, ב-י

(ב) בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא אָמַ֤ר יְקֹוָק֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ עֲשֵׂ֥ה לְךָ֖ חַֽרְב֣וֹת צֻרִ֑ים וְשׁ֛וּב מֹ֥ל אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל שֵׁנִֽית: (ג) וַיַּעַשׂ־ל֥וֹ יְהוֹשֻׁ֖עַ חַֽרְב֣וֹת צֻרִ֑ים וַיָּ֙מָל֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־גִּבְעַ֖ת הָעֲרָלֽוֹת: (ד) וְזֶ֥ה הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁר־מָ֣ל יְהוֹשֻׁ֑עַ כָּל־הָעָ֣ם הַיֹּצֵא֩ מִמִּצְרַ֨יִם הַזְּכָרִ֜ים כֹּ֣ל׀ אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה מֵ֤תוּ בַמִּדְבָּר֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בְּצֵאתָ֖ם מִמִּצְרָֽיִם: (ה) כִּֽי־מֻלִ֣ים הָי֔וּ כָּל־הָעָ֖ם הַיֹּֽצְאִ֑ים וְכָל־הָ֠עָם הַיִּלֹּדִ֨ים בַּמִּדְבָּ֥ר בַּדֶּ֛רֶךְ בְּצֵאתָ֥ם מִמִּצְרַ֖יִם לֹא־מָֽלוּ: (ו) כִּ֣י׀ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֗ה הָלְכ֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ בַּמִּדְבָּר֒ עַד־תֹּ֨ם כָּל־הַגּ֜וֹי אַנְשֵׁ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הַיֹּצְאִ֣ים מִמִּצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־שָׁמְע֖וּ בְּק֣וֹל יְקֹוָ֑ק אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע יְקֹוָק֙ לָהֶ֔ם לְבִלְתִּ֞י הַרְאוֹתָ֣ם אֶת־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨ע יְקֹוָ֤ק לַֽאֲבוֹתָם֙ לָ֣תֶת לָ֔נוּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ: (ז) וְאֶת־בְּנֵיהֶם֙ הֵקִ֣ים תַּחְתָּ֔ם אֹתָ֖ם מָ֣ל יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּי־עֲרֵלִ֣ים הָי֔וּ כִּ֛י לֹא־מָ֥לוּ אוֹתָ֖ם בַּדָּֽרֶךְ: (ח) וַיְהִ֛י כַּאֲשֶׁר־תַּ֥מּוּ כָל־הַגּ֖וֹי לְהִמּ֑וֹל וַיֵּשְׁב֥וּ תַחְתָּ֛ם בַּֽמַּחֲנֶ֖ה עַ֥ד חֲיוֹתָֽם: פ (ט) וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ הַיּ֗וֹם גַּלּ֛וֹתִי אֶת־חֶרְפַּ֥ת מִצְרַ֖יִם מֵעֲלֵיכֶ֑ם וַיִּקְרָ֞א שֵׁ֣ם הַמָּק֤וֹם הַהוּא֙ גִּלְגָּ֔ל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: (י) וַיַּחֲנ֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּגִּלְגָּ֑ל וַיַּעֲשׂ֣וּ אֶת־הַפֶּ֡סַח בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֥וֹם לַחֹ֛דֶשׁ בָּעֶ֖רֶב בְּעַֽרְב֥וֹת יְרִיחֽוֹ:

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת בא פרק י סימן י

י) ויאמר אלהם יהי כן ה’ עמכם. בדעתו שהיה מקלל להם: ראו כי ראה נגד פניכם. זה בעל צפון, אמר להם נגד דרכיכם טעותו עומד והוא יריע לכם: